ענתבי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 5.11.2013.

התובענה הינה תובענה חוזית המופנית כלפי הנתבעת מכח פוליסה לביטוח אובדן כושר עבודה, אשר הונפקה עבור התובע כמבוטח.

התובענה הוגשה בחודש יוני 2013, ונמסרה לנתבעת ביום 26.6.2013. בחלוף ארבעה וחצי חודשים לאחר שנמסר כתב התביעה, לא הוגש כתב הגנה, ובהתאם עתר התובע למתן פסק דין בהיעדר הגנה. בהתאם ניתן פסק הדין ביום 5.11.2013.

ביום 24.11.2013 הוגשה בקשת הנתבעת לביטולו של פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה; הנתבעת טענה כי פסק הדין ניטל במחטף (זאת לאור הליכים קודמים אשר נוהלו בין הצדדים, בבית הדין לעבודה, מכח אותם הליכים ציפתה הנתבעת כי כתב התביעה יומצא לבאי כוחה ולא אליה ישירות) וכמו כן פורטו טענות ההגנה של הנתבעת בכתב הגנה אשר צורף באותו מועד.

הצדדים הרחיבו טיעוניהם בהקשר של החובה למסור את כתב התביעה לידי ב"כ הנתבעת (שכן היה לטענת הנתבעת ידוע לתובעת כי ב"כ הנ"ל הינו זה המייצגה במחלוקת זאת, בעוד התובע טען כי אין חובה שכזאת ולא מוטל עליו לנחש ולצפות איזה משרד עו"ד יטפל בכל הליך), ולגישתי, יש טעם רב בגישת שני הצדדים; לו היה התובע ממציא כתב התביעה רק לבא כוח הנתבעת, ספק רב אם ניתן היה לראות בכך המצאה כדין לנתבעת, שכן אין מדובר באותו הליך אשר ננקט בעבר, אלא הליך חדש; ואילו מנגד, אם נוהל הליך קודם, והליך זה הינו המשכו הישיר של אותו הליך, הניהול התקין של ההליך מצדיק יידוע עוה"ד מההליך הראשון;

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. הגם שיכול ועל התובע היה לנהוג אחרת בכל הנוגע להמצאת פסק הדין, עדיין איני סבור כי נפל פגם במתן פסק הדין, שכן על הנתבעת היה להעניק תשומת הלב הנדרשת לכתב תביעה המתקבל אצלה, ומשלא עשתה כן, לא נפל פגם בהליך.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

סיכויי ההגנה מפורטים בכתב ההגנה אשר צורף על ידי הנתבעת. הנתבעת מציינת את הפגם הנוגע להיעדר חוות דעת רפואית הנהדרשת לצורך הוכחת דבר שברפואה, טוענת היא כי מבדיקת רופא מטעמה עולה כי לגישתה לא התקיים התנאי המעניק זכאות לתגמול לפי הפוליסה, וטוענת היא כי אינה חבה בתשלום מכח הפוליסה.

די בחלקם של אלו, כדי להקים הגנה אפשרית בפני התובענה, באופן המצדיק לבחון את טענות ההגנה לגופן, ולא להותיר פסק דין בהיעדר הגנה על כנו – לא כל שכן, משקלן המצטבר של הטענות. בית המשפט מעדיף ויעדיף כמעט תמיד, לעסוק בחקר האמת ולא להיתלות במחסום פרוצדורלי, אלא במקרים בהם ביטול פסק הדין מביא לתובאות שתיקונן קשה עד בלתי אפשרי מבחינתו של התובע; לא כך הם פני הדברים במקרה דנן.

בנסיבות העניין, אני מורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 5.11.2013.

לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, בהתחשב אף בהליך הקודם אשר נוהל אצל ביה"ד לעבודה, שם ננקט הליך אשר נמחק מחוסר סמכות, ללא חיוב בהוצאות; מן הראוי ששאלת ההוצאות תיבחן בסיומו של ההליך ולא כעת;

המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: